«

אפר 11

תמונות מהקולנוע האיטלקי

שנות השישים היו העשור העשיר לקולנוע האיטלקי, ובו רומא הפכה למרכז התעשיה הקולנועית. התמונות בקולנוע היה עמוס בפנים ורעיונות חדשים, אשר יצרו סרטים ששילבו בין העבר להווה. תפקידו של הקולנוע נתפס כמי שאמור לבקר את החברה האיטלקית ולחתור תחת "החיוך הנחמד" שלה. אירועים פוליטיים (כגון ניסיונות אנטי סטליניסטיים) גרמו לקולנוע לשאת בגישות פילוסופיות ואומנותיות רלוונטיות. בנוסף, תעשיית הקולנוע הגדלה נתנה מקום לטפל גם בנושאים שנויים במחלוקת, ולתת ביטוי לדעותיו של הדור החדש. "שנות השישים המרהיבות" נוצרו בעיקר על ידי במאים חדשים שהביעו את עצמם במגוון דרכים, בלי ליצור "טרנדים" המשכיים.
בעקבות הנס הכלכלי שהתרחש באיטליה בסוף שנות החמישים שהוביל לרווחה כלכלית ולתיירות חוץ, הפכה איטליה למרכז בינלאומי של הפקת סרטים.

האמנות של איטליה פוגשת את אמריקה

שיתוף הפעולה בין שתי המדינות התבטא במיזוג כלי העבודה של הוליווד יחד עם האמצעים הטכנולוגיים האיטלקיים, יחד עם בימוי על דרך האימפרוביזציה, וגם סוג של מזל. למרות הבעיות, ההפקות המשותפות הולידו סרטים ענקיים אפילו יותר משל הקולנוע הסובייטי הפולני או היפני.

ההתעניינות של הוליווד באיטליה הייתה בין השאר, על בסיס היסטורי. כך נלקחו מיתוסים איטלקיים עתיקים והוצבו בהפקות עכשוויות, נוסח גיבורים כמו הרקולס וסמסון, אורסוס ומקיסט. כך נוצרו סרטי "הסופרמן המיתולוגי."

הבמאי פרנצ'סי נעשה מיליונר בין לילה, בזכות סדרת סרטי הרקולס משנת 1957 שגרפו 900 מיליון לירות איטלקיות. ה"הרקולסים" גרפו הצלחה מסחררת גם בארה"ב, מה שגרם למפיקי הסרטים ההוליוודיים ליצור סרטים מיתולוגיים בעצמם, כז'אנר. (כמו קלאופטרה ובן חור).

על כל כוכב מיתולוגי שכזה, הופקו בין שישה לעשרה סרטים. חלק מהסרטים שילבו בתוכם דמויות נוספות ממיתולוגיות אחרות כגון המיתולוגיה היוונית, הנוצרית, של בני האינקה, ועד לציקלופים ערפדים וכו'.

בין השנים 1957-64 הופקו כ-170 סרטי מיתולוגיה, שהינם עשרה אחוזים מכלל תעשיית הסרטים.

אך עד שנת 1965 הקהל כבר מאס בסרטים הללו, והם נעלמו באותה מהירות כשבאו.

התמונה בה' הדיעה שמספרת את סיפור האהבה בין הקולנוע האיטלקי לאמריקאי

למרות זאת, שיתוף הפעולה האיטלקי-אמריקאי המשיך, בייחוד אחרי שנת 1962. בשנה זו נבנו באיטליה אולפני "דינו-קיטא" לספק שירות עבור הפקות חוץ. ההפקות האיטלקיות עברו את המשבר הכלכלי, ולשיתוף הפעולה הטראנס-אטלנטי הצטרפו גם מדינות נוספות כמו אנגליה גרמניה וצרפת. כך מספרן של הפקות המקור ה"פטריוטיות" פחת, ונוצר מונופול של הפקות שנועדו לקהל בינלאומי.

"הסופרמן המיתולוגי" מייצג את שינוי התבניות בקולנוע האיטלקי. הגיבור הטוב, מוצב מול הגיבור הרע מנצח אותו, ונושא עמו מסר הומאניסטי, גם אם זה מסר פשוט ביותר.

סרג'ו לאונה תלוי על הקיר

האיש שהוביל את סרטי ה"ספגטי המערבי." הוא הופיע לראשונה על סט סרט ב-1948 כשהוא בן 19 בלבד, כשחקן רזרבי בסרט "רוכבי האופניים" של דה סיקה.

כבן של במאי ושחקנית, לאונה גדל סביב סרטים, ושימש כשחקן וכעוזר במאי.

ב- 1961 ביים את סרטו הראשון, שהיה על סיפור מיתולוגי: "The colossus of Rhodes". ב- 1964 ביים את "A fistful of dollars", שהפתיע את העולם בהצלחתו, שהיה מושפע מסרטו של קוראסוואה, "יוג'ימבו," שאף הנרטיב שלו הושאל מנובלה אמריקאית.

הנוסחא של לאונה: שילוב אלמנטים מסרטים אמריקאים יחד עם אלמנטים מז'אנר סרטי ג'יימס בונד. לכן סרטיו מלאים בסוכנים חשאים, איומים, וסקס במקום אהבה. הפרוטגוניסט ב "A fistful of dollars", הוא אנטי גיבור אינדבידואל, המבוסס על דמותו של קלינט איסטווד. הוא אינו ה"בחור הטוב", אלא אסיר בכלא שמתכנן בריחה, ואינו בוחל בשום אמצעי אלים. אצל לאונה האלימות הופכת למעין "אורגיית דמים," והדמות היא של רוצח ציניקן, המסמלת את הגישה האיטלקית של "להסתדר בחיים."

אוהבים את הקולנוע האיטלקי? אוהבים רטרו? בחנות תמונות לבית הזו תוכלו למצוא מגוון עשיר איתו תוכלו לחוות יום יום את האהבה לאמנות ולקולנוע.